אכילת חולה בט' באב
[א]חולה שצריך לאכול בט' באב אוכל כדרכו כפי הצורך, אף שאין בו סכנה, ואינו צריך להקפיד על אכילת שיעורים.
[ב]יש מחמירים שאם מספיק לחולה שתיה בלבד, ישתה ולא יאכל, וכן אם מספיק לו אכילה בלבד, יאכל ולא ישתה.
[ג]וכן אם מספיק לו אכילה או שתיה פעם אחת בלבד, אסור לו לאכול יותר מכפי צורכו, ולאחר שאכל או שתה, ימשיך לצום.
אך הרבה מורים להקל שבחולה לא גזרו, ויכול לאכול ולשתות כפי צורכו.
[ד]אם החולה מרגיש עתה טוב ואינו זקוק לאכול, אין לו לאכול חצי שיעור כדי שאחר כך לא יצטרך לאכול כשיעור.
[ה]מי שהותר לו לאכול בט' באב, ישתדל שלא להתענג בתפנוקים, אלא יאכל כפי צורכו.

נטילת תרופות
חולה שאינו צריך לאכול אך נזקק לקחת כדורים לרפואה, מותר לקחתם בט' באב.
[ו]וכן מותר לקחת תרופה מרה.

ברכת שהכל על המים לצורך נטילת כדור
[ז]מי שצריך לשתות מים עבור לקיחת התרופה, לא יברך ברכת שהכל על המים.

מריחת משחה רפואית
[ח]סיכה אינה אסורה אלא סיכה של תענוג, אבל מריחת משחה לצורך רפואה, מותר.

סעודה מפסקת לאדם שאינו צם
חולה שאינו צם בט' באב, כ' השבה"ל [סי' פ"ג] דההלכה נוטה דהוא גם כן מחוייב בסעודה מפסקת, כיון דגם מי שאוכל בט' באב, דין תענית עליו, כמש"כ החת"ס[ט] דלא הותר לו אלא הנצרך לו ולא יותר, ועוד, דבסעודה מפסקת ישנם דינים שיוכל לקיים אף אם לא צם, כמו איסור ב' תבשילין, וישיבה על גבי קרקע, ועוד.

המתקשה לישב על הקרקע
[י]אדם הקשה לו לישב על הארץ, יכול לשבת על גבי ספסל נמוך.

נעילת הסנדל לחולה
[יא]חולה וכן מי שיש לו מכה ברגליו [יב]שהצינה קשה להם, מותרים בנעילת הסנדל.

אמירת עננו בתפילה
[יג]מי ששכח ואכל בתענית, יאמר עננו [ביום צום התענית הזה] במנחה.
חולה שאינו מחוייב להתענות וצריך לאכול בלי הגבלה, לא יאמר עננו בתפילה.
אולם אם אוכל רק מעט לצורכו, אפילו יותר מכשיעור, וממשיך להתענות, יאמר עננו.

אמירת נחם
אף מי שאינו צם, יאמר "נחם" בתפילה.
בברכת המזון בט' באב אין להוסיף "נחם", אלא מברך כרגיל.

כהן, עלייה לדוכן
כהן שאינו צם עולה לדוכן במנחה.

נטילת ידיים לאכילה
חולה שאוכל לחם בט' באב, יש לו ליטול את כל כף היד.

מעוברות ומניקות
[יד]מעוברות ומניקות מתענות בט' באב.
במידה ויש לה בעיות רפואיות כל שהן, עליה להתייעץ עם רופא ומורה הוראה לקבוע כיצד עליה להתנהג.
[טו]במידה והיא חלשה וחשה בגופה, אע"פ שאין בה סכנה, אינה צריכה לצום, ובפרט בחודשי ההיריון הראשונים, ועיין בהערה[טז].
[יז]מעוברת שעלולה להפיל, אין לה להתענות.
[יח]מינקת שהתינוק חולה ולדברי הרופא התענית של המינקת תזיק לו, מותר לה לאכול.
[יט]וכן אם חולשת האם רבה ואין לה מספיק חלב להניקו, ואין תחליף אחר לחלב האם לתינוק, וסכנה היא לתינוק, חייבת לאכול.
[כ]ובמקרה שהיא בריאה ואוכלת כדי שלא תגיע למצב שלא יהיה חסר חלב לתינוק, אזי בשנה שט' באב חל בזמנו, טוב שתאכל ותשתה "פחות פחות מכשיעור".
[כא]אולם השנה שט' באב נדחה, אין צריך להחמיר בזה.

יולדת
[כב]יולדת בשבעה ימים הראשונים שלאחר הלידה, אין לה לצום, אפילו אומרת איני צריכה לאכול.
וכל שכן בג' ימים הראשונים שלאחר הלילה שבוודאי אסור לה לצום.
לאחר שבעת הימים, תוך השלושים יום ללידתה, כ' השו"ע דאין צריכה להתענות, והוסיף הרמ"א דנוהגין להתענות כל זמן שאין להם צער גדול שהיה לחוש לסכנה, והמיקל לא הפסיד.
והערוך השולחן[כג] כתב על דברי הרמ"א, שאולי זהו בימיהם שהדורות היו בריאים וחזקים, אך עכשיו חלילה ליולדת להתענות בט' באב תוך ל' יום ללידתה, ולכן אין להניחן להתענות בט' באב.
וכשיש לה צער גדול [כד]או שהיא קצת חולה, אף לשיטת הרמ"א אינה צריכה לצום.
[כה]יולדת שאינה מתענה, אם יכולה תתענה כמה שעות, אולם אם הדבר קשה לה, לא תתענה כלל.
[כו]יולדת תוך ל' יום ללידתה, מותרת לנעול סנדל מעור אם צריכה לכך